ניסאני נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "החוק"].

המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע

1. התובעת ילידת 1.2.54 נפגעה בשתי תאונות דרכים שהינן גם תאונות בעבודה. התאונה הראשונה אירעה ב – 25.12.07 והתאונה השנייה אירעה ב – 7.5.08. פגיעות התובעת היו בגב ובצוואר, היא טופלה שמרנית ולא נצרכה לאשפוז.

2. וועדות רפואיות לנפגעי עבודה ליד המל"ל קבעו את נכויותיה הרפואיות של התובעת בגין שתי התאונות, הכל על פי תקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956. הקביעות מחייבות בגדר "נכות על פי דין" לפי סעיף 6 ב' לחוק.

וכך נקבע:

ביחס לתאונה הראשונה: נכות בשיעור של 5% בגין ירידה בשמיעה ובנוסף נכות בשיעור של 10% בגין טינטון, סה"כ משוקלל – 14.5%. זאת החל מ – 1.3.08.

ביחס לתאונה השנייה : לא נותרה נכות צמיתה.

3. התובעת עובדת אצל מעבידה מוסדית גדולה, עיריית רעננה. על כן העביר המל"ל את דמי הפגיעה בגין שתי התאונות ישירות לעירייה וזו שילמה לתובעת את שכרה לרבות דמי הפגיעה.

4. ואלו תשלומי המל"ל בסכומים נומינליים:

ביחס לתאונה הראשונה: דמי פגיעה עבור 10 ימים, ומענק נכות חד פעמי בסך 46,116 ₪ בשנת 2009 [לא צויין מועד מדויק]. המל"ל אף הכיר בנכויות זמניות של 30% [לחודש] ו – 20% [לחודש נוסף].

ביחס לתאונה השנייה: דמי פגיעה עבור 71 ימים [8,389 ₪] ומענקים עבור נכויות זמניות [17,699 ₪]. המל"ל הכיר בנכויות זמניות בשיעור של 15% [7.8.08 – 31.12.08] ו – 10% [1.1.09 – 30.11.09].

5. מעברה התעסוקתי של התובעת: התובעת עובדת מאז 1988 בעירייה. בשנת 2007, עוד לפני התאונה הראשונה, קודמה לתפקיד מנהלת מחלקת ניהול משאבים, במסגרת זו הינה אחראית על הרכש, על החניונים וגם על החשבות בעירייה. שכרה השנתי בשנת 2007 עמד על 128,040 ₪ [ממוצע חודשי = 10,670 ₪] ובשנת 2008 "קפץ" ל – 180,254 ₪. בשנת 2009 נותר שכרה גבוה, 181,063 ₪ [ממוצע חודשי = 15,088 ₪] ולא פחת בכל עת מאז. מתלושי השכר שצירפה התובעת לתצהירה עולה כי שכרה לא פחת בתקופות אי הכושר והנכויות הזמניות לאחר כל אחת מהתאונות. התובעת אף מסכימה כי על אף אישורי רופא תעסוקתי שהתיר לה שטענתה עבודה חלקית של 6 שעות ביום, היא שבה בכל עת לעבודה מלאה וסדירה.

המחלוקות

6. הצדדים חלוקים על כל אחד מראשי הנזק כמקובל בתביעות מסוג זה. לענייננו, קיימות שתי מחלוקות מרכזיות.

7. ביחס לתאונה הראשונה – מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת, האם כמידת נכותה הרפואית או למעלה מכך [טענתה] או סכום גלובאלי נמוך [טענת נתבעת 1].

8. ביחס לתאונה השנייה – האם יש לנכות מהפיצוי את מענקי הנכות ששילם המל"ל, להבדיל מדמי הפגיעה [כטענת נתבעת 2] או יש להימנע מכך [טענת התובעת].

הראיות

9. מטעם התובעת העידה היא עצמה והגישה תיק מוצגים. היא נחקרה קצרות על ידי ב"כ הנתבעות.